"אמא, תספרי לאנשים על אוטיזם"
זה מה שהבן שלי ביקש ממני.
במשך מעל 20 שנה, הופעתי בתיאטרון רחוב, יצרתי פסלים חיים גדולים ומרשימים, למשל "הבובה מנחלת בנימין". הופעתי וזכיתי בפרסים בפסטיבלים בארץ ובעולם, פגשתי אלפי אנשים, שימחתי וריגשתי קהל: "וואו!", "איזה יופי!!", "זה אמיתי?"…
אבל הבקשה של הבן שלי, הצורך שיבינו אותו, לא הרפו. חשתי שאני חייבת לעשות משהו כדי למלא את בקשתו הכל כך משמעותית.
נעים להכיר, שמי שי לביא טל ואני שחקנית, כותבת, יוצרת ואמא לשני מתבגרים,
הבכור על הרצף האוטיסטי.
איך הכל התחיל?
אחר הצהריים אחד, ישבתי בגינה הציבורית, עם כמה אימהות ושוחחנו על הילדים שלנו. כשסיפרתי להן על האבחנה, הבעת פניהן השתנתה:
"את בטוחה? אולי את היסטרית?",
"אבל לא רואים עליו"…
חייכתי. גוש חנק לי בגרון.
הן ראו את מה שבחוץ, אבל לא את מה שבפנים –
את הניסיונות שלי לעזור לבן שלי, את הרגעים של ההצפה, את התיווך, את הדברים שמצאתי כדי להפוך את החיים לקצת יותר קלים, את הרגעים שלא ידעתי מה לעשות… ובעיקר לא ראו את החוויה של ילד קצת אחר, שחשוב לו שיקבלו אותו כפי שהוא.
הרגשתי בודדה מאוד, שקופה. אפילו בסביבה הקרובה שלי, שפטו אותי, לא הבינו.
במשך שנים, הופעתי בשתיקה עם הפסלים. עכשיו הקול שלי ביקש לצאת.
ידעתי שאני חייבת לספר את הסיפור שלנו. עבור הבן שלי ואלפי ילדים אחרים כמותו. כתבתי קטע לבמה פתוחה, על ההתמודדות שלי, כאמא מיוחדת. בסוף הערב, ניגשו אליי אנשים מהקהל:
"את חייבת לעשות מזה הצגה"!
"…יש לי נכד על הרצף…"
"המורות בבית הספר שלנו חייבות לראות את זה!"
"גם אני אמא מיוחדת… סיפרת את הסיפור שלנו…"
כך נולדה ההצגה "לא רואים עליו (שאלת תקשורת)" –
זוהי הצגה אישית, מרגשת ומלאת תקווה, בסגנון ספוקן- וורד (שירה מדוברת), מתובלת במוסיקה, שירים והומור.
זו הצגה על הורות, על אהבה, על הקשבה לעצמנו ולאחרים, על השמעת הקול שלנו, על צמיחה ממשבר. על הרצון של כל אחד להיות מובן, ועל הכוח שיש לנו כשאנחנו באמת רואים זה את זה.
משך ההצגה כשעה.
השליחות שלי היא ליצור
חיבור, דיאלוג, הבנה וקבלת האחר.
דרך ההצגה אני נפגשת עם אלפי הורים מיוחדים, מאפשרת להם להיות פחות לבד בהתמודדות. אני מסייעת לאנשי חינוך להבין את הילדים בביה"ס, בגנים ובמעונות היום. לסבים ולסבתות להבין את הנכדים שלהם והילדים שלהם (ההורים) ולקהל הרחב, להכיר ולקבל את מי שקצת אחר. עד היום ערכתי למעלה מ40 הצגות ברחבי הארץ, פגשתי אלפי אנשים. קהל מתפעל, שותף, נרגש.
לאחר ההצגה, אני מעבירה הרצאה בנושא "היחס לילדים ומשפחות מיוחדות" וגם עורכת שיחה פתוחה עם הקהל, שיוצא מהמפגש עם יותר הבנה, רגישות ומקום בלב לאחר.
אני מזמינה גם אתכם, להגיע להצגות, או להזמין את "שאלת תקשורת" לצוות החינוכי, למטפלות.ים, לגיל השלישי, לארגון או לקבוצה שלכם. ניתן להיפגש באולם התיאטרון, במרכז הקהילתי, באולם ביה"ס ואפילו בחוגי בית.
כי שינוי אמיתי מתחיל ברגע קטן של הקשבה וראיה של האחר.
מחכה לכם באהבה- שי לביא טל
